הרב צביקה בן דרור טו חשוון, תשפב21/10/2021
סדרה של שיעורים בתחום המוסר ועבודת המידות, מבית היוצר של שורש פרוייקטים. הרב צביקה בן דרור. תהנו
א. היצר והאדם
ב. בריאת היצרים
ג. היצר טוב מאוד
ד. הנפש הקדושה והטמאה
א. היצר והאדם
שאלה: כיצד נצליח "להיפטר" מהיצר הרע?
לאדם יש שאיפה ורצון לעשות רק טוב, לעשות את המעשים הטובים והנכונים, לצעוד בדרך הישרה והרצויה.
אבל, לא תמיד הולך לו . האדם נתקל בקשיים ובהפרעות רבות. האדם מוצא את עצמו נוטה לרע. אפילו כשהאדם
מבין בשכלו ורואה את הדרך האמיתית והצודקת, הוא חומד את הרע ונמשך אל המעשים המקולקלים.
לפעמים הוא מוצא את עצמו עושה מעשים ושואל את עצמו –כיצד הגעתי למדרגה כל כך שפלה?
והאדם זועק ושואל,
האם תמיד יהיה לנו כל כך קשה?
הלעולם נתבלבל וניפול?
כיצד נצליח להיגאל ולהיפטר מהיצר הרע?
היבוא היום בו ניגש אל הדברים בצורה ישירה ללא נפילות?
ואף אחד לא יסית אותנו, לא יבלבל אותנו. והדרך הנכונה תהיה ישרה נטולת קשיים ומכשולים.
ישנן תרבויות ואמונות הרואות את היצר הרע, ככוח הבא מחוץ לאדם- לשיטתם, במציאות ישנם כוחות רבים של הרס ורע והם משפיעים על האדם ומטים אותו מהדרך הישרה אל הרוע. לכן האדם צריך להלחם מלחמת חורמה נגד כוחות הרשע והטומאה שבעולם ולנקוט בדרכי מלחמה כדי לנצח את הרוע.
לעומת זאת בעיון מעמיק במקורות היהדות נגלה גישה שונה ביחס לכוחות אלו.
ב. בריאת היצרים
כיצד התורה מתייחסת ליצר הרע? האמנם הוא חלק מהכוחות הרעים הפועלים על האדם מבחוץ, המבקשים להדיחו ולהפילו?
לשם כך עלינו ללמוד ולהתבונן בפרשת בריאת האדם שבספר בראשית.
התורה מתארת את בריאת העולם והאדם, בפרק א' ובפרק ב'.
בפעם הראשונה כתוב "ויברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם אלוקים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם" (בראשית א,כז)
ובפרק ב' ישנה חזרה על תיאור בריאת העולם, שם בריאת האדם מתוארת בצורה שונה:
"וייצר ד' אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" (ב,ז)
מדוע התורה חוזרת על פרשת הבריאה בפרק ב'?
יש פרשנים הרואים בחזרה פירוט והרחבה של סיפור הבריאה (חזקוני). בפרק א' יש תיאור כללי של הבריאה ובפרק ב' התיאור יותר מפורט.
אם נעיין היטב בפסוקים נראה שבריאת האדם מתוארת בצורה שונה בשני הפרקים : בפרק א' התורה משתמשת בלשון בריאה- "ויברא אלוקים", ובפרק ב' מופיעה לשון יצירה- "וייצר אלוקים".
המילה 'בריאה' מבטאת את קיום הדבר, בריאתו יש מאין והוצאתו לפועל.
ואילו 'יצירה' מתארת את הצורה המיוחדת של האדם, תכונותיו ואופיו. אך המילה 'וייצר' כתובה בשני יודין, איזו הדגשה התורה רצתה לבטא?
חז"ל למדו מכאן שהיו שתי יצירות באדם, אחת הדרשות היא: שהאדם נברא עם שני יצרים, יצר-טוב ויצר-רע.
(תרגום יהונתן, בראשית רבה י"ד,ד').
היצר הרע איננו מחוץ לאדם, הוא חלק מהאדם. היצר הוא גם יצירה אלוקית והוא חלק מהותי ובלתי נפרד מיישותו של האדם. ולכן אי אפשר להיפטר ממנו, האדם לא יכול להלחם נגד עצמו, נגד בריאתו של הקב"ה.
ג. היצר טוב מאוד.
מדוע הקב"ה ברא שני יצרים באדם?
למה נברא היצר הרע? ומה הוא מועיל לאדם?
בסיום בריאת האדם נאמר "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד" (א' ,ל"א).
במדרש (בראשית רבה ט' ,ז') מופיע :
"הנה טוב מאוד- זה יצר טוב. והנה טוב מאוד- זה יצר הרע. וכי יצר הרע טוב מאוד, אתמהא? אלא, שאילולי יצר הרע לא בנה האדם בית, ולא נשא אישה, ולא הוליד. ולא נשא ונתן, וכן שלמה אומר: 'כי קנאת איש מרעהו'"
במציאות יש תפקיד חשוב ליצר הרע, בלעדיו האדם היה מדולדל וחסר עשייה, ליצר הרע יש מגמה חשובה לפתח את האדם.
אין היצר דבר שלילי ורע, אדם הנלחם נגדו יגרום חולשה גדולה לנפשו. אלא האדם נדרש להשתמש בכוחות שניתנו לו באיזון הנכון, שיאפשר לו להתעלות, להתקדם ולהשתפר ועל זה נאמר "והנה טוב מאוד".
מצד שני, אם האדם מאפשר ליצרים לעבור את גבולם הראוי הוא גורם הרס וחורבן לאישיותו.
כוח היצר הוא כוח שניתן לאדם. אין הוא חיובי או שלילי, האדם המשתמש בצורה מבוקרת בכוחותיו זוכה לבנות ולהתקדם בדרך הטוב והאור, אך אם כוחותיו ויצריו שולטים בו הם מפילים אותו לשאול, וגורמים לו הריסה וחורבן.
תפקיד האדם למשול ביצריו, למשול- לפקד על כל כוחות נפשו ולתת גדרים וגבולות לכל אחד מכוחותיו.
לנצח. כמו המנצח- שבהינף יד מחליט מתי כל אחד ינגן.
בספרי החסידות והמוסר המשילו זאת לאדם הרוכב על סוס. הסוס- כוחות היצר, דרכו האדם יכול להגיע רחוק. רק אם רוכבו יאחז במושכות ויכוון וירסן את הסוס, האדם יגיע בבטחה ובמהירות, אחרת הסוס יתפרע וישתולל ויפיל את רוכבו אחור. לדוגמא, אדם שיש לו נטייה חזקה להרס וחורבן לא יהיה גנב ורוצח אלא ישתמש ביצר זה לטובה. הוא יכול להיות רופא –
המנתח פוצע את גופו של האדם ומתלכלך הרבה בדם, אך הוא מרפא ומועיל לחולה. או שיהיה מוהל- כורת את ערלת הבשר (שבת קנו, אבן שלמה א' ,ז').
עבודת ד' של האדם היא בכל כוחותיו, אפילו הרעים.
"ואהבת את ד' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"
בכל לבבך- בשני יצריך, ביצר הטוב וביצר הרע". (משנה, ברכות פרק ט ,ה).
בהתלהבות ובאש יצר הרע ישתמש האדם להתלהבות ולעשיית את הטוב, ובקרירות והמנוחה של היצר הטוב ישתמש לצנן את עצמו במצוות לא תעשה (תפארת ישראל).
כוח היצר הוא מנוף חשוב הניתן לאדם על מנת לקדמו אך הוא גם יכול להפילו, והכל תלוי בשימוש שעושה בו האדם.
ד. הנפש הקדושה והטמאה.
דברים אלו נראים קצת מוזרים ואולי אפילו מנותקים. לכאורה, זו גישה לא מציאותית, הרואה את היצר ככוחות רעים שבעזרת השכל אפשר לכוונם לדרך הישר והאמת. אולם נראה שדרך זו אינה יכולה לפתור את ההתמודדות של האדם עם יצריו. שהרי אנשים מרגישים לפעמים שהיצר חזק מאוד אצלם, אחוז בכל אישיותם, הם חשים שהרע הוא חלק מהם והשכל לא עובד במערכה הזו. יש נטייה חזקה לרוע, מופיעים כל מיני מחשבות והרהורים קשים.
ולעיתים קורה שהאדם נחרד ממחשבותיו הרעות ושואל את עצמו- מאיפה זה בא? האמנם אני כזה שפל? האמנם אני כל כך רע?
בספר התניא (פרק כח') כתוב, שלפעמים כשאדם מתפלל, באמצע התפילה באים לו מחשבות והרהורי עבירה והוא מזדעזע. דווקא בשעת התפילה, שמטרתה להתקרב אל ד' –הוא חושב על מחשבות זרות, מה שלא קורה לו בשאר עיסוקיו ביום.
על כך אומר בעל התניא: אל לך להתעצב. אם רק הנפש הטהורה היתה מתפללת היתה לך סיבה גדולה לדאגה, אבל יש לך עוד נפש, נפש טמאה, שגם היא חלק ממך, וגם הנפש הטמאה נוכחת בזמן תפילתך. לכן אל תיבהל ממחשבותיך הרעות. בדבריו של בעל התניא נחשפת בפנינו נקודה משמעותית לגבי היחס אל הרע שבאדם, על פי עולם ההסתכלות הפנימית. בהסתכלות זו מרחיבים את המושג של היצר הרע. אין כאן רק כוחות רעים, כחלק מהנפש, אלא, בעת יצירת האדם הוא נוצר כשתי נפשות- טהורה וטמאה, אחת שואפת להעלותו, לרוממו ולקרבו אל ד' והשנייה מבקשת להפילו ולהדיחו.
הרב קוק באורות הקודש (ג' ,קל"ה) כותב, שהידיעה הזאת, על מציאות שתי הנפשות, היא אחת הידיעות החשובות ביותר לאדם, ללא הבנה זו אי אפשר להבין את נפש האדם:
"אין לשער גודל ערכה של הידיעה הרזית (שמקורה בספרות הקבלה)
בדבר שתי נפשות,
הקדושה והטמאה
-אשר לאדם,
ואיך שכל אחת שואפת
להגדיל ממשלתה בגויה האנושית,
כי- רק בהבנה זו
נוכל להביט אל מסתרי הנפש
ולהבין עלילות בני-אדם,
והחכמה המוסרית על ידי הכרה זו,
תוכל בבטחה לנהל את מעשיה
באין דרך של סתירות".
בשיעור זה ראינו שבריאת היצרים לא היתה רק כ"כוחות", טוב ורע, אלא האדם נברא עם שתי נפשות- קדושה וטמאה. ולכן המערכה על הטוב, היושר והמוסר אינה רק במאבק שכלי, אלא היא קשורה לכל הנפש.
איך נצליח לכוון את דרכינו לגבור ולשלוט על היצר הרע?
על כך בשיעור הבא.
ב. בריאת היצרים
ג. היצר טוב מאוד
ד. הנפש הקדושה והטמאה
א. היצר והאדם
שאלה: כיצד נצליח "להיפטר" מהיצר הרע?
לאדם יש שאיפה ורצון לעשות רק טוב, לעשות את המעשים הטובים והנכונים, לצעוד בדרך הישרה והרצויה.
אבל, לא תמיד הולך לו . האדם נתקל בקשיים ובהפרעות רבות. האדם מוצא את עצמו נוטה לרע. אפילו כשהאדם
מבין בשכלו ורואה את הדרך האמיתית והצודקת, הוא חומד את הרע ונמשך אל המעשים המקולקלים.
לפעמים הוא מוצא את עצמו עושה מעשים ושואל את עצמו –כיצד הגעתי למדרגה כל כך שפלה?
והאדם זועק ושואל,
האם תמיד יהיה לנו כל כך קשה?
הלעולם נתבלבל וניפול?
כיצד נצליח להיגאל ולהיפטר מהיצר הרע?
היבוא היום בו ניגש אל הדברים בצורה ישירה ללא נפילות?
ואף אחד לא יסית אותנו, לא יבלבל אותנו. והדרך הנכונה תהיה ישרה נטולת קשיים ומכשולים.
ישנן תרבויות ואמונות הרואות את היצר הרע, ככוח הבא מחוץ לאדם- לשיטתם, במציאות ישנם כוחות רבים של הרס ורע והם משפיעים על האדם ומטים אותו מהדרך הישרה אל הרוע. לכן האדם צריך להלחם מלחמת חורמה נגד כוחות הרשע והטומאה שבעולם ולנקוט בדרכי מלחמה כדי לנצח את הרוע.
לעומת זאת בעיון מעמיק במקורות היהדות נגלה גישה שונה ביחס לכוחות אלו.
ב. בריאת היצרים
כיצד התורה מתייחסת ליצר הרע? האמנם הוא חלק מהכוחות הרעים הפועלים על האדם מבחוץ, המבקשים להדיחו ולהפילו?
לשם כך עלינו ללמוד ולהתבונן בפרשת בריאת האדם שבספר בראשית.
התורה מתארת את בריאת העולם והאדם, בפרק א' ובפרק ב'.
בפעם הראשונה כתוב "ויברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם אלוקים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם" (בראשית א,כז)
ובפרק ב' ישנה חזרה על תיאור בריאת העולם, שם בריאת האדם מתוארת בצורה שונה:
"וייצר ד' אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" (ב,ז)
מדוע התורה חוזרת על פרשת הבריאה בפרק ב'?
יש פרשנים הרואים בחזרה פירוט והרחבה של סיפור הבריאה (חזקוני). בפרק א' יש תיאור כללי של הבריאה ובפרק ב' התיאור יותר מפורט.
אם נעיין היטב בפסוקים נראה שבריאת האדם מתוארת בצורה שונה בשני הפרקים : בפרק א' התורה משתמשת בלשון בריאה- "ויברא אלוקים", ובפרק ב' מופיעה לשון יצירה- "וייצר אלוקים".
המילה 'בריאה' מבטאת את קיום הדבר, בריאתו יש מאין והוצאתו לפועל.
ואילו 'יצירה' מתארת את הצורה המיוחדת של האדם, תכונותיו ואופיו. אך המילה 'וייצר' כתובה בשני יודין, איזו הדגשה התורה רצתה לבטא?
חז"ל למדו מכאן שהיו שתי יצירות באדם, אחת הדרשות היא: שהאדם נברא עם שני יצרים, יצר-טוב ויצר-רע.
(תרגום יהונתן, בראשית רבה י"ד,ד').
היצר הרע איננו מחוץ לאדם, הוא חלק מהאדם. היצר הוא גם יצירה אלוקית והוא חלק מהותי ובלתי נפרד מיישותו של האדם. ולכן אי אפשר להיפטר ממנו, האדם לא יכול להלחם נגד עצמו, נגד בריאתו של הקב"ה.
ג. היצר טוב מאוד.
מדוע הקב"ה ברא שני יצרים באדם?
למה נברא היצר הרע? ומה הוא מועיל לאדם?
בסיום בריאת האדם נאמר "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד" (א' ,ל"א).
במדרש (בראשית רבה ט' ,ז') מופיע :
"הנה טוב מאוד- זה יצר טוב. והנה טוב מאוד- זה יצר הרע. וכי יצר הרע טוב מאוד, אתמהא? אלא, שאילולי יצר הרע לא בנה האדם בית, ולא נשא אישה, ולא הוליד. ולא נשא ונתן, וכן שלמה אומר: 'כי קנאת איש מרעהו'"
במציאות יש תפקיד חשוב ליצר הרע, בלעדיו האדם היה מדולדל וחסר עשייה, ליצר הרע יש מגמה חשובה לפתח את האדם.
אין היצר דבר שלילי ורע, אדם הנלחם נגדו יגרום חולשה גדולה לנפשו. אלא האדם נדרש להשתמש בכוחות שניתנו לו באיזון הנכון, שיאפשר לו להתעלות, להתקדם ולהשתפר ועל זה נאמר "והנה טוב מאוד".
מצד שני, אם האדם מאפשר ליצרים לעבור את גבולם הראוי הוא גורם הרס וחורבן לאישיותו.
כוח היצר הוא כוח שניתן לאדם. אין הוא חיובי או שלילי, האדם המשתמש בצורה מבוקרת בכוחותיו זוכה לבנות ולהתקדם בדרך הטוב והאור, אך אם כוחותיו ויצריו שולטים בו הם מפילים אותו לשאול, וגורמים לו הריסה וחורבן.
תפקיד האדם למשול ביצריו, למשול- לפקד על כל כוחות נפשו ולתת גדרים וגבולות לכל אחד מכוחותיו.
לנצח. כמו המנצח- שבהינף יד מחליט מתי כל אחד ינגן.
בספרי החסידות והמוסר המשילו זאת לאדם הרוכב על סוס. הסוס- כוחות היצר, דרכו האדם יכול להגיע רחוק. רק אם רוכבו יאחז במושכות ויכוון וירסן את הסוס, האדם יגיע בבטחה ובמהירות, אחרת הסוס יתפרע וישתולל ויפיל את רוכבו אחור. לדוגמא, אדם שיש לו נטייה חזקה להרס וחורבן לא יהיה גנב ורוצח אלא ישתמש ביצר זה לטובה. הוא יכול להיות רופא –
המנתח פוצע את גופו של האדם ומתלכלך הרבה בדם, אך הוא מרפא ומועיל לחולה. או שיהיה מוהל- כורת את ערלת הבשר (שבת קנו, אבן שלמה א' ,ז').
עבודת ד' של האדם היא בכל כוחותיו, אפילו הרעים.
"ואהבת את ד' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"
בכל לבבך- בשני יצריך, ביצר הטוב וביצר הרע". (משנה, ברכות פרק ט ,ה).
בהתלהבות ובאש יצר הרע ישתמש האדם להתלהבות ולעשיית את הטוב, ובקרירות והמנוחה של היצר הטוב ישתמש לצנן את עצמו במצוות לא תעשה (תפארת ישראל).
כוח היצר הוא מנוף חשוב הניתן לאדם על מנת לקדמו אך הוא גם יכול להפילו, והכל תלוי בשימוש שעושה בו האדם.
ד. הנפש הקדושה והטמאה.
דברים אלו נראים קצת מוזרים ואולי אפילו מנותקים. לכאורה, זו גישה לא מציאותית, הרואה את היצר ככוחות רעים שבעזרת השכל אפשר לכוונם לדרך הישר והאמת. אולם נראה שדרך זו אינה יכולה לפתור את ההתמודדות של האדם עם יצריו. שהרי אנשים מרגישים לפעמים שהיצר חזק מאוד אצלם, אחוז בכל אישיותם, הם חשים שהרע הוא חלק מהם והשכל לא עובד במערכה הזו. יש נטייה חזקה לרוע, מופיעים כל מיני מחשבות והרהורים קשים.
ולעיתים קורה שהאדם נחרד ממחשבותיו הרעות ושואל את עצמו- מאיפה זה בא? האמנם אני כזה שפל? האמנם אני כל כך רע?
בספר התניא (פרק כח') כתוב, שלפעמים כשאדם מתפלל, באמצע התפילה באים לו מחשבות והרהורי עבירה והוא מזדעזע. דווקא בשעת התפילה, שמטרתה להתקרב אל ד' –הוא חושב על מחשבות זרות, מה שלא קורה לו בשאר עיסוקיו ביום.
על כך אומר בעל התניא: אל לך להתעצב. אם רק הנפש הטהורה היתה מתפללת היתה לך סיבה גדולה לדאגה, אבל יש לך עוד נפש, נפש טמאה, שגם היא חלק ממך, וגם הנפש הטמאה נוכחת בזמן תפילתך. לכן אל תיבהל ממחשבותיך הרעות. בדבריו של בעל התניא נחשפת בפנינו נקודה משמעותית לגבי היחס אל הרע שבאדם, על פי עולם ההסתכלות הפנימית. בהסתכלות זו מרחיבים את המושג של היצר הרע. אין כאן רק כוחות רעים, כחלק מהנפש, אלא, בעת יצירת האדם הוא נוצר כשתי נפשות- טהורה וטמאה, אחת שואפת להעלותו, לרוממו ולקרבו אל ד' והשנייה מבקשת להפילו ולהדיחו.
הרב קוק באורות הקודש (ג' ,קל"ה) כותב, שהידיעה הזאת, על מציאות שתי הנפשות, היא אחת הידיעות החשובות ביותר לאדם, ללא הבנה זו אי אפשר להבין את נפש האדם:
"אין לשער גודל ערכה של הידיעה הרזית (שמקורה בספרות הקבלה)
בדבר שתי נפשות,
הקדושה והטמאה
-אשר לאדם,
ואיך שכל אחת שואפת
להגדיל ממשלתה בגויה האנושית,
כי- רק בהבנה זו
נוכל להביט אל מסתרי הנפש
ולהבין עלילות בני-אדם,
והחכמה המוסרית על ידי הכרה זו,
תוכל בבטחה לנהל את מעשיה
באין דרך של סתירות".
בשיעור זה ראינו שבריאת היצרים לא היתה רק כ"כוחות", טוב ורע, אלא האדם נברא עם שתי נפשות- קדושה וטמאה. ולכן המערכה על הטוב, היושר והמוסר אינה רק במאבק שכלי, אלא היא קשורה לכל הנפש.
איך נצליח לכוון את דרכינו לגבור ולשלוט על היצר הרע?
על כך בשיעור הבא.
